שומרה חב' לביטוח בע"מ נ' כהן ואח'

פסק דין

התביעה שבפניי עניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 30.8.11 בערב בכביש 424 (להלן: "הכביש") סמוך לצומת בית ינאי בין רכב מסוג טויוטה קורולה (להלן: "הרכב") לבין רכב מוסג יונדאי (להלן: "הג'יפ").

והצדדים:

התובעת הינה המבטחת של הרכב.

הנתבע 1 היה הנהג בג'יפ והנתבעת 2 הינה חברת הביטוח אשר ביטחה את הג'יפ.

תמצית טענות התובעת:

לטענת התובעת נהג הרכב היה בדרכו לביתו בכפר חשמונאי. לטענת נהג הרכב הוא התכוון לפנות שמאלה בצומת בית חשמונאי והחל להיכנס לצומת ולפנות שמאלה לאחר שבדק שהצומת פנויה. לטענתו הוא ראה שני רכבים בנתיב שממול מאותתים ימינה ולכן המשיך בפנייה שמאלה לכיוון הצומת. לטענתו בעודו פונה שמאלה הרכב השני שהיה מולו שינה את כיוון נסיעתו ובמקום לפנות ימינה המשיך ישר ופגע ברכבו פגיעה חזיתית. התאונה נגרמה, לטענת הנתבעת, על ידי הג'יפ ששינה את נתיב נסיעתו לאחר שרכב התובעת כבר החל בפנייה שמאלה.

תמצית טענות הנתבעים:

לטענת הנתבעים היו הם בדרכם לכפר בינון אליו יש לפנות ימינה צומת אחת אחרי בית חשמונאי. לטענת הנתבעים הג'יפ נסע בנתיב השמאלי – נתיב הנסיעה ישר במטרה לפנות ימינה בצומת הבאה , זו שאחרי הצומת בה אירעה התאונה. לטענתם הג'יפ לא אותת ולא הייתה להם כל כוונה לפנות ימינה. לטענת הנתבעים התאונה נגרמה על ידי נהג הרכב אשר פנה שמאלה ונכנס לנתיב בו נסע הג'יפ בנגוד לכללי התנועה.

דיון:

בדיון שהתקיים בפניי העידו מטעם התובעת נהג הרכב בלבד. מטעם הנתבעים העידו הנתבע עצמו, אביו ובתו שהיו עמו בג'יפ בעת שאירעה התאונה.

גרסת התובע הייתה שהתאונה אירעה כתוצאה מכך שנהג הג'יפ שינה ברגע האחרון את כיוון נסיעתו ולאחר שאותת ימינה ונסע בנתיב הימני, סטה שמאלה והמשיך ישר תוך כדי שהוא חוצה את הצומת בה נהג הרכב בקש לפנות שמאלה לבית חשמונאי. לעומתו טען נהג הג'יפ שלא אותת ימינה אלא המשיך בנסיעה בנתיב השמאלי במטרה לפנות ימינה בצומת הבאה. התובעת טענה כי יתכן ונהג הג'יפ טעה בצומת ואותת לפנות ימינה בצומת הקודמת לזו בה היה צריך לפנות, וכשגילה את הטעות סטה לנתיב השמאלי על מנת להמשיך ישר וגרם לתאונה שכן נהג הרכב כבר החל בפנייה שמאלה.

נהג הג'יפ סתר טענה זו וטען שהוא מכיר את הצומת שכן הוא מבקר בכפר בינון הרבה את משפחתו המתגוררת שם. גרסת נהג הג'יפ הייתה שנהג הרכב פנה שמאלה מבלי שבדק אם הצומת פנויה אם לאו.

לאחר ששמעתי את העדים ולאחר עיון בכתבי הטענות והמוצגים שהוצגו על ידי הצדדים, נראית לי גרסת הנתבעים כזו המתארת את האירוע כפי שהיה. לא הייתה מחלוקת בין הצדדים על כי התאונה אירעה בנתיב הנסיעה של הג'יפ, אמנם נהג התובעת טען שבשלב זה הוא הגיע לנתיב זה כי ראה את נהג הג'יפ מאותת ימינה, אך לגבי נתיב התאונה אין מחלוקת. אין גם מחלוקת על כי כתוצאה מהתאונה הפגיעה ברכבים הייתה בחזית הרכבים במוקד שמאלי.

נהג הרכב טען שעצר לפני הפנייה שמאלה ורק לאחר שהבחין בשני רכבים המאותתים ימינה החל בפנייה שמאלה. נהג התובעת העיד כי : "הגעתי מכיוון לטרון וביקשתי לפנות שמאלה לכיוון בית חשמונאי, שני רכבים שנסעו בנתיב הנגדי מכיוון רמלה לכיוון לטרון היו בנתיב הימני לפנות ימינה לכיוון בית חשמונאי, הם אותתו ימינה ואני הגעתי לצומת, האטתי עד כדי עצירה וראיתי שרכב אחד פנה ימינה והרכב השני שינה כיוון ובאופן פתאומי החליט לנסוע ישר 20 מטר מהצומת ואני כבר התחלתי לפנות שמאלה.. " (עמוד 5 שורות 7 – 11).

נספח ב' למוצגים הינה תמונה של הכביש ממנה ניתן ללמוד, שלפני הפנייה ימינה יש אי תנועה, דהיינו אם בקש הנתבע להתחרט על פנייתו ימינה היה עליו לעשות זאת לפני הצומת ולפני אי התנועה, כך שעל נהג התובעת היה לראותו מבעוד מועד במיוחד אם עצר לפני שנכנס לצומת. תמונה זו תומכת בעדות הנתבע ושני העדים מטעמו. הנתבע העיד כי התאונה "קרתה אחרי הצומת" (עמוד 10 שורה 6) ובעמוד 9 שורה 11 העיד: "דהיינו 20 מטר אחרי הצומת" גם בתו של הנתבע העידה כי התאונה אירעה אחרי הצומת בעת שהיו בנסיעה בנתיב השמאלי . לשאלת ב"כ התובעת "באיזה נתיב נסעתם" היא השיבה "ישר" ובהמשך לשאלתו "עברתם את הצומת" היא השיבה "כן" (עמוד 12 שורות 12 – 15). גם אביו של הנתבע העיד : "נסענו ישר בכביש, עברנו את הכניסה לבית חשמונאי, היינו קרובים לתחנת אוטובוס והא נכנס בנו" (עמוד 14 שורה 11).

ממכלול העדויות עולה כי הג'יפ היה בנסיעה בנתיב השמאלי בכוונה להמשיך ישר, בעת שנהג התובעת פנה שמאלה ולכן יש לראות בו את האחראי העיקרי לתאונה. יחד עם זאת מדובר בתאונת צומת לא מרומזרת, אשר יש גם לנהג הממשיך ישר חובת זהירות מוגברת. הנתבע העיד במפורש "לא האטתי" (עמוד 9 שורה 6), למרות שזו בדיוק הצומת בה יש צורך להאט ולבדוק אם הצומת פנויה גם כאשר ממשיכים ישר ונהנים מזכות הקדימה. בנסיבות אלו אני קובעת כי יש להטיל על הנתבעים 15% אשם תורם.

גובה הנזק:

הצדדים לא התייחסו בדיון לגובה הנזק. הנתבעים אמנם טענו בכתב ההגנה כי הם כופרים בגובה הנזק וכי לא קיים קשר סיבתי בין התאונה לנזק הנטען, אך זנחו טענה זו בדיון ואף לא דאגו לזמן את השמאי שחוות דעתו צורפה לכתב התביעה. לכתב התביעה צורפה, כאמור, חוות דעת שמאי לפיה נבדק הרכב ביום 31.8.11, דהיינו יום לאחר התאונה ואני מקבלת אותה כהוכחה על גובה הנזק.

סוף דבר: